פסק-דין בתיק ת"ק 28690-09-12

עיקרי טענות הצדדים

1.    בפני תביעה שעניינה ביטול השתתפות בקורס והחזרת התמורה ששולמה עבורו. התובעת בהיותה חיילת משוחררת ביקשה לרכוש השכלה בתחום האופנה ונרשמה לקורס עיצוב אופנה אצל הנתבעת, הנמשך שנתיים וכרוך בפגישה שבועית ובעלות של 19,800 ש"ח. לטענת התובעת במעמד ההרשמה לא נאמר לה דבר על אפשרות ביטול הקורס וכן לא צויין מפורשות כי עלויות החומרים והציוד הנדרשים יחולו על חשבון הסטודנטים, כגון רכישת מכונת תפירה על חשבונם הפרטי.

2.    לאחר 4 שיעורים בהן השתתפה, ביקשה התובעת לבטל את המשך לימודיה בהסתמך על  חוק הגנת הצרכן המאפשר לטענתה ביטול העיסקה בתוך 30 יום כפי שעשתה.

3.    הנתבעת טענה כי במעמד ההרשמה, כאשר התובעת היתה מלווה באמה, היא חתמה על טופס ההרשמה ובו תנאים לביטול ההרשמה, על תקנון הסטודנטים וכן על ספחי כרטיס האשראי. לטענת הנתבעת, לפי הנוהל אשר הובא לידיעת התובעת, ניתן היה לבטל הרשמה ולקבל החזר שכר לימוד בניכוי דמי רישום במקרה של ביטול עד שבועיים לפני פתיחת הלימודים, אך הודעה על ביטול השתתפות לאחר מועד פתיחת הלימודים אינה מזכה בהחזר כספי.

דיון והכרעה

4.      לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

5.    אינני מקבלת את טענת התובעת כי לא ידעה שלא תוכל לבטל את הקורס לאחר תחילתו. התובעת חתומה על טופס הרשמה במועד הרשמתה, והטופס צורף לכתב ההגנה. ככל הנראה, התובעת לא מצאה את עותק המסמך ולכן סברה (בטעות) שגם לנתבעת אין עותק ממנו, אך משצורף לכתב ההגנה, והוא נושא את חתימת התובעת, אין לי אלא לדחות את טענתה לעניין זה.

6.    תקנות הגנת הצרכן (ביטול  עסקה) התשע"א-2010 אינן מקנות לתובעת זכות לבטל את העסקה ולקבל חזרה את תמורתה, בתנאים האמורים בכתב התביעה. על פי התקנות בנוסחן כיום, ביטול כזה אפשרי רק בתוך 14 ובלבד שהביטול ייעשה בתוך 14 ימי עבודה לפני תחילת הקורס.

יובהר כי על פי טענת עוה"ד מטעם התובעת - שכתב מכתב לנתבעת לפני הגשת התביעה, נטען כי היתה לה זכות לקבל את כספה חזרה כאשר ניתנה הודעת הביטול תוך 30 יום. אלא שאין חולק שהתובעת חתמה על ההסכם עם הנתבעת בחודש יוני, הקורס החל בחודש אוגוסט במתכונת של פגישה שבועית אחת, והתובעת ביקשה לבטל את  הרשמתה כעבור 4 שיעורים, היינו, כעבור שלושה שבועות נוספים מיום תחילת הלימודים. בנסיבות אלה, ברור כי חלפו להם אותם 30 יום מיום חתימת ההסכם הרבה לפני תחילת הקורס, לא כל שכן לפני מועד בקשת הביטול של התובעת.

7.    לאחר ששקלתי את טענות התובעת בנוגע לעלויות הנוספות שנדרשו לצורך הלימודים, מצאתי כי יש לדחות גם טענות אלה. עלות לימודים - בכל תחום שהוא - אינם מסתכמים בשכר הלימוד בלבד. צרכי לימוד הם הכרח ואינם כלולים בשגרה בשכר הלימוד המשולם לכל מוסד - לא לבית ספר (שבו הלימוד הוא חינם בהתאם לחוק) ולא למוסד אקדמאי. הציפייה כי התובעת תלמד בקורס עיצוב אופנה בלא שתצטרך לרכוש ציוד הינה לדעתי בבחינת היתממות, ואינה סבירה.

8.    התובעת היתה יכולה להשתמש במכונת תפירה במכללה. הוברר כי התובעת נרשמה למכללה לקורס עיצוב אופנה כאשר אין ברשותה מכונת תפירה והיא מתגוררת במרחק משמעותי מהמכללה שאינו מאפשר לה (כך לטענתה) להגיע למכללה כדי להשתמש במכונה הנמצאת שם.

נתונים אלה היו וודאי ידועים לתובעת לפני ההרשמה, והיו צריכים להישקל על ידה באותו מועד. טענת התובעת בנוגע לעלות רכישת מכונת תפירה לא הוכחו, ואני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא היה הכרח לרכוש מכונה חדשה וניתן למצוא מכונה משומשת בעלות נמוכה בהרבה מזו שנטענה בכתב התביעה.

למעשה, התובעת בעדותה הבהירה כי הבינה שתצטרך לרכוש מכונת תפירה, אלא שציפתה כי הדבר יידרש רק בחלוף כחודשיים ממועד תחילת הלימודים, ולא לאחר שבועיים בלבד. טענה לפער זמנים זה במועד הצורך להשקיע ברכישת המכונה אינו מהווה עניין מהותי המצדיק ביטול הקורס והשבת התמורה.

9.    לגישתי, הרשמה לקורס לימודים אינו בבחינת "עסקה לתקופה קצובה" כפי הגדרתו בחוק הגנת הצרכן. מדובר בהתקשרות לשם לימוד קורס מובנה, הנמשך על פני פרק זמן מוגדר וידוע, והתשלום בוצע מראש עבור הקורס הכולל, ולא מדובר במתן שירות חודשי זהה מדי חודש ולמשך תקופה מסויימת, שירות קבוע וחוזר -  שאז יכול הצרכן לבקש להפסיק את קבלת השירות גם לפני סיום התקופה.

10.  לסיום אציין כי פסק הדין שנזכר בכתב התביעה בתיק ת"ק (תל אביב) 5886-05-12 יובל חיים גור אריה נ' בית ספר הארצי לתיירות ניתן בהתייחס לעובדות שונות, ודי אם אציין כי באותו מקרה קבע בית המשפט:

"הנני מאמין לתובע שאותם נוהלים פנימיים של הנתבע לא הובאו לידיעתו בעת ההרשמה ומאחר והוא לא חתם עליהם אין הם מחייבים אותו."

במקרה דנן העובדות שונות, שכן הוכח (כאמור לעיל) כי התובעת חתמה על נהלי הביטול ולכן נהלים אלה מחייבים אותה.

סוף דבר

11.  התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת הפרה את ההסכם ביניהם או כי היתה לה זכות לבטל את ההסכם במועד שבו ביקשה לעשות כן.